ויסות חושי

 

מה זה ויסות חושי?

המושג ויסות חושי מתאר את הדרך שבה מערכת העצבים מקבלת מידע חושי ועושה בו שימוש כדי ליצור תגובות.

רוב הילדים נולדים עם היכולת לחוות את המסרים החושיים ולארגן אותם ללא מאמץ לתוך תגובות התנהגויות ופסיכולוגיות מתאימות.

ליקוי ביכולת הוויסות החושי מתרחש כאשר האותות החושיים אינם מתארגנים לכדי תגובות תואמות ושגרת היום של הילדים ופעולותיהם נפגעים כתוצאה מכך. הביטויים לקשיים אלו יכולים להופיע בצורות שונות. יש ילדים שאינם יכולים לשבת בשקט ויש כאלו שיעדיפו לשחק בישיבה וימנעו מתנועה במרחב. יש ילדים שיתקשו להתארגן או כאלו שיצמדו חזק לתבניות מוכרות ויחששו מכל שינוי.

 

הטיפול בריפוי בעיסוק בקשיי ויסות מכוון לבירור מידת קשיי הילדים, להבין את מקורם, להציע תכנית התערבותית ולהדריך את ההורים כיצד לעזור לילדים

 

הקשיים בוויסות חושי יכולים לבוא לידי ביטוי בשלושה אופנים עיקריים:

תגובתיות יתר

תת תגובתיות

חיפוש חושי

 

לכל ילד עם קשיים ביכולות הויסות החושי תמונה אופיינית משלו, התלויה בעוצמת הקשיים ובאלו מערכות הם מתגלים.
 

תגובתיות יתר

ילדים עם תגובתיות יתר מגיבים למסרים תחושתיים בעוצמה, במהירות ולאורך זמן ממושך יותר מילדים עם יכולת עיבוד תחושתי נורמטיבית. הם עלולים לחוש חוסר נוחות ואפילו חרדה, במצבים שלא מפריעים ואפילו מהנים לילדים אחרים. תגובתיות יתר יכולה לקרות באחד מהחושים או בשילוב של שניים או יותר. ילד עלול להרגיש אי נוחות ממגע הסדינים והשמיכה במיטה וילד אחר עלול להתכווץ כאשר הוא יוצא מהבית אל אור השמש החזק.

לרוב יתקשו הילדים עם תגובתיות יתר במעברים ממצב למצב: ללכת לישון, להיכנס למכונית, לצאת לחצר בגן. הסיבה לכך היא שהילדים לומדים ליצור לעצמם "מרחב מוגן"  בעולם המציף סביבם על ידי הימנעות משינויים שעלולים להוביל להפרעה מציקה חדשה. יתכן והילדים יחששו לטעום מאכל חדש או יסרבו לאכול מאכל אהוב אם הוא במקרה נגע במאכל אחר על הצלחת או יסרבו לשחק במשחק שהונח במקום אחר ממה שהם רגילים.

דברים שעלולים להפריע לילדים עם תגובתיות יתר

מרקמים מחוספסים או פרוותיים

דבק או בוץ על הידיים

לזחול או ללכת יחפים על דשא או שטיח

להרגיש פירורים סביב הפה

לחפוף את הראש או לגזור ציפורניים

ריח של בושם או מוצרי אמבטיה

מרקמים שונים של מזון

רעשי רקע כאשר הם מנסים להתרכז

רעש במסעדה, קניון או משחקייה

צלילים חזקים ובלתי צפויים - למשל צלצול בית הספר, רעש מנוע

משחק על נדנדה או מגלשה

אורות בוהקים או מנצנצים

להיות עם הראש למטה -למשל בגלגול

סוגי התגובות המעידות על קושי

להגיב בצורה אגרסיבית או אמפולסיבית שהם מוצפים מהגירוי החושי

חוסר שקט, מצב רוח רע, לקטר

חוסר חברתיות, הימנעות מפעילות קבוצתית וקושי ליצור קשר חברתי

זהירות יתר ופחד מלנסות דברים חדשים

מוטרדים ממעברים מפעילות לפעילות ומשינויים לא צפויים

דוגמה מהחיים

הוריו של מיכאל בן ה 4 וחצי פנו לטיפול שהבחינו באוסף הדברים מהם מיכאל נמנע או מביע חשש. הם סיפרו כי מיכאל אוכל מספר מאכלים בלבד: אורז, צ'יפס, שניצל ופסטה יבשה - זו הרשימה. הוא פוחד מגזירת ציפורניים, מתספורת, מחפיפת ראש ואפילו מהטוש ורוצה כל יום לעשות אמבטיה. בגן הוא לא מתקרב לשולחנות היצירה וחושש לגעת בחומרים השונים. מיכאל מסרב ללכת לימי הולדת, כי יש שם רעש ובטרמפולינה המותקנת בביתו נהנה מאוד לקפוץ, אבל אך ורק כשהוא לבדו.

בטיפול, היה ברור מההתחלה שמיכאל זקוק לשליטה מלאה במה שקורה במפגש. כדי לעזור לו, הוכנה תכנית שבעזרתה יוכל לדעת מראש מה עומד לבוא. ביטחון זה אפשר למיכאל להתנסות בדברים חדשים מהם נמנע עד כה. הוא החל להעז ולגעת בחומרים שונים עם הידיים, ללכת יחף על משטחים במגוון טקסטורות ותחושות ולמד להתגבר על המעצורים ששם לעצמו בדרך.

במקביל, נבנתה עם המשפחה וצוות הגן תכנית סנסורית למהלך היום שמספקת  בין השאר, גריה תחושתית מרובה מסוג המגע העמוק, זה שמוביל את הגוף להיות במצב נינוח ורגוע.

ההתמדה בתוכנית הסנסורית שנקבעה ובשילוב הטיפול בקליניקה,   עזרו למיכאל להעז ולהתנסות בדברים שנמנע מהם בעבר: הוא גילה את ההנאה שבציור בגן, פחות נרתע מחומרים חדשים ואפילו החל ללכת לימי הולדת הרועשים והבלתי צפויים.

מה עזר למיכאל:

היכולת שלו לשלוט בקצב ההתנסות בדברים חדשים ומפחידים

החשיפה ההדרגתית לגירויים להם רגיש ומתן הזדמנות לגוף "להתרגל" אליהם

התכנית הסנסורית שהותאמה לצרכיו ואפשרה לו לחוות תחושות מרגיעות וכך לסבול להתמודד ביתר קלות עם קשייו.

 

תת תגובתיות

ילדים עם תת תגובתיות יגיבו באופן איטי, מופחת או לא יגיבו כלל למידע חושי הדורש תגובה. לוקח להם זמן ארוך יותר להגיב ו/או דרושה להם מנה אינטנסיבית יותר או ארוכה יותר עד שהמסר התחושתי יגרום להם להגיב ולעבור לפעולה. סף כאב גבוה הוא סימן אחד למצב זה בו ילדים נפגעים ואינם מרגישים זאת. ילדים עם תת תגובתיות נתקלים או חובטים בדברים ומבחינים לאט מדי בדברים קרים או חמים. ילדים אלו מעדיפים לרוב לשחק לבד או לא לשחק בכלל. אם יתנו להם לבחור, הם יעדיפו להישאר בבית. לעתים רחוקות הם יתלוננו שמשעמם להם והם רוצים להיפגש עם חבר. כאשר אחרים מזמינים אותם למשחק לעתים קרובות הם יגיבו באדישות ולפעמים אפילו יתקשו להבחין שמשהו מנסה להשיג את תשומת לבם. לרוב אלו ילדים שקטים ומרוצים בחלקם ולכן קל לראות בהם "תינוקות טובים" ושקטים מטבעם. הבעיות יתחילו לעלות על פני השטח לקראת הגמילה ובצפייה שיתחילו לקשור קשרים חברתיים באופן עצמאי.

סימנים לקשיים של תת-תגובתיות

אינם בוכים כאשר נפגעים באופן רציני ואינם שמים לב לפצעים קלים

נראה שלא שמים לב כאשר משהו נוגע בהם

לא נהנים לנסות פעילויות פיזיות חדשות ויוזמים זאת לעתים רחוקות בלבד

לרוב מעדיפים פעולות בישיבה מאשר משחקים תנועתיים

לומדים לאט להתלבש בעצמם ואינם מגלים מוטיבציה לעשות זאת

לרוב נראה שאינם מודעים למה שקורה סביבם, לא שומעים שקוראים בשמם

לרוב נראה שאינם מודעים לתחושות כמו רעב, קור או חום

מתקשים ללמוד להיות מודעים לצורך ללכת לשירותים

מתקשים להפעיל את הידיים בלי להסתכל על פעולתם

לא מבחינים בריח מגעיל

לא מבחינים בלכלוך על הפנים אחרי ארוחה

התנהגויות אופייניות

פאסיביים, שקטים, נשארים בצד

מתקשים להשתלב בשיחה או בפעילות חברתית אחרת

הולכים לאיבוד בקלות בעולם דמיוני משלהם

אדישים ומותשים בקלות

מאוד איטיים במילוי הוראות או בהשלמת משימות

לא מראים דחף פנימי להשתלב בעולם סביבם, לא מתעניינים בחקירה של צעצועים וחפצים

דוגמה מהחיים

הוריו של עידו פנו לטיפול בעקבות המלצתה של הגננת בגן טרום-חובה. הגננת הבחינה בקשיים בתחום המוטוריקה העדינה, באי שקט בזמן המפגשים שהתבטא בעיקר בנענוע הראש קדימה ואחורה ונפנוף ידיים וכן ברגישות יתר לריחות.

בתהליך האבחון ניתן היה להתרשם כי לעידו רישום חושי מופחת. המשמעות התפקודית של מצב זה היא, שעידו זקוק לגירויים חזקים מהסביבה כדי להרגיש את גופו וכי המסרים החושיים להם הוא זקוק צריכים להיות באינטנסיביות גבוהה כדי שיפעילו אותו.

במפגשים הראשונים עידו העדיף לשבת ליד השולחן וכן לחזור על דברים מוכרים. עידו התקשה לעלות רעיונות ולתכנן את פעולותיו ולעתים קרובות הראה חסר אונים כשלא ידע מה לעשות. בבחינה לעומק נראה שמתקשה להוציא לפועל פעולות בסיסיות בצורה קולחת למשל, איך לקום מהשולחן? רצף הפעולות של להזיז את הכיסא אחורה, להפנות רגליים הצידה ולהתרומם - לא היה לו מובן מאליו.

דווקא התנועה הסיבובית על הנדנדה, שממנה חשש כל-כך בתחילה, הייתה האמצעי הראשון שחולל את השינוי. לאחר שהתרגל ולמד ליהנות מהתחושה שתנועה ייחודית זו יכולה לספק, לא היה ספק שהפעילות מעלה את רמת העוררות של עידו. לאחר "מנה" של גירוי תואם, השתפרה יכולתו לעלות רעיונות שונים ומגוונים, לפעול באופן מתואם וכן לתזמן את תגובותיו כך שיצליח במשימות מאתגרות יותר ויותר.

מה עזר לעידו?

ההבנה כי הרישום הנמוך של התחושות השונות משאיר אותו פאסיבי. הוא אינו יוזם התנסויות של תנועה במרחב ולכן גופו אינו יודע להגיב למצבים שונים. חוסר התנסות זו מוביל לחשש מכל מצב של איום לאיבוד שיווי המשקל ומובילה להימנעות מתנועה שדווקא חשובה ביותר לרכישת מיומנויות התכנון.

העלאת רמות העוררות לפני פעילויות שונות בעזרת תנועה הביאה את עידו להתנסות מאורגנת, יעילה ומווסתת יותר כזאת שעוזרת בבניית סכימת גוף וברכישת ביטחון בגופו ובמרחב. כל אלה תרמו ליכולת התכנון ואפשרו רכישת מיומנויות תפקודיות גבוהות יותר.

 

חיפוש חושי

ילדים שיכולים לטפס על הכול, לזנק לחלל ללא חשש להתרסק אל התחתית. נוגעים ומסתכנים וקשה להניע אותם מכך על ידי הסחת דעת או גערות. יכולים לפרק כל דבר, לפתוח מנעולים ושערים ולהגיע להכל. נראה שהם כמהים לחוויות תחושתיות ומחפשים אותם באופן אקטיבי, לעיתים קרובות בדרכים שאינן נוחות לאחרים סביבתם. רמה מסויימת של חיפוש חושי היא נורמטיבית לילדים בתהליך התפתחותם כאשר הם גדלים ומנסים לשלוט באתגרים חדשים, אבל יש כאלו שמגיעים לאקסטרים. בגינה הם יחפשו לרכוב דווקא בירידה התלולה ביותר, בעוד יתר הילדים מתייחסים אליה בזהירות ואז יחזרו לשם שוב ושוב.  בבית הספר הם נרגעים על ידי כך שהם זורקים את עצמם אל הקיר או על הרצפה עד שהמבוגרים חוששים שהם פוגעים בעצמם. כאשר מחפשים גירוי הם מתקשים לחכות והם עלולים להגיב באופן תוקפני. ילדים בכלל, יכולים להיות מעט פרועים לפעמים, אבל ההנאה שבפעילות האניטנסיבית במקרים כאלו היא הרבה מעבר לממוצע והם במהרה יכולים להיחשב ל"מופרעים" "קשים" או אפילו "מסוכנים". לילדים אלו קשה להתמודד עם דרישות של משמעת במסגרות החינוכיות. בגלל שהם מאוד אקטיביים ונראה שהם בעלי יוכלת מועטה לשלוט בדחפיהם, הסימפטומים שלהם לעיתים קורובות דומים ומבלבלים עם קשיי קשב וריכוז.

החיפוש החושי יכול להתרחב מעבר לתנועה: הם יכולים להעדיף מאכלים ותבלינים שילדים נוטים לדחות. הם  לא מרגישים אף פעם שיש "יותר מדי רעש" ולהפעיל את הטלוויזה בווליום ששום אדם סביבם לא יכול לסבול. המגע שלהם עם אחרים יכול להיות פולשני, הם נצמדים, נוגעים, טופחים ולא מרגישים בזה אפילו.

סימנים

כל הזמן בתנועה

אוהבים להתרסק על האדמה, לקפוץ, להשתולל, לבעוט בדברים ולהעיף

נוגעים כל הזמן בדברים, נוגעים ומפריעים לאחרים

מראים העדפה משמעותית לנדנוד אינטיסיבי, לגלגולים, נסיעה על האופניים

מתקשים להפסיק לדבר ולהקשיב למשהו אחר

מסתכנים במהלך המשחק, מטפסים גבוה, קופצים ממקומות גבוהים

אוהבים לשמוע ולהקשיב לטלווזיה בווליום גבוה מאוד

מחפשים הזדמנויות להרגיש תחושת ויברציה - נשענים על מכשירים כמו מכונת כביסה

מתקבעים במבט על דברים כמו השתקפות השמש של המראה הצדדית במכונית

מעדיפים מאכלים עם טעמים חזקים

לעיתים קרובות מלקקים, מוצצים או לועסים דברים שונים (שאינם אוכל) כמו בגדים, שיער, עפרונות

מתקשים ללכת לקולנוע, להצגות או להשתתף בפעילויות שבהם הם נדרשים לשבת ולא לזוז

מריחים ו"טועמים" דברים שאיתם הם משחקים

ההתנהגות הכללית יכולה לכלול

מביעים כעס ותסכול מול מצבים המערבים דרישה לשבת בשקט או להפסיק באמצע פעילות.

דורשניים, מתקשים להירגע

נוטים ליצור מצבים שאחרים מחשיבים כ"מסוכנים" או "רעים"

מביעים חיבה במגע פיזי אינטנסיבי

דוגמה מהחיים

נעמה היא ילדה חכמה במיוחד שהגיעה לטיפול בשנה שבה הלכה לגן חובה. ההורים סיפרו שנעמה "לא נחה לרגע" ובבית היא כל הזמן זזה: קופצת, רצה, צועקת... יחד עם זה למדה בכוחות עצמה לכתוב ולקרוא. הוריה חשו מבולבלים, כיצד ילדה כל-כך נבונה אינה מצליחה להבין כיצד להתנהג ומצאו את עצמם מעירים, גוערים וכועסים לאורך היום. מוטרדים מכך, הם פנו לפסיכולוגית שהנחתה אותם לברר לעומק את קשיי הוויסות של נעמה.

הטיפול בריפוי בעיסוק החל בשאלה: מהו הצורך של נעמה? ובמה התנועה האינטנסיבית משרתת אותה? במהרה התברר כי ה"מנוע" של נעמה, התהליכים שמניעים את פעולותיה, הוא מהסוג שמופעל כשהגירויים הם חזקים במיוחד, אותם היא יוצרת לעצמה בתנועה תמידית.

מכאן, התמקד הטיפול בחיפוש משותף אחר פעילויות שיכולות להרגיע את הגוף ועדיין לאפשר לו לעבוד באופן מיטבי, או כפי שנאמר להורים: לגרום ל"מנוע" לעבוד באופן מווסת ורגוע יותר. נעמה למדה כיצד לגרום לגופה לעצור,  להסתכל, לבחון ולבחור את התגובה המתאימה וכך הצליחה לבקר את תגובותיה רגע לפני שהתגובה האימפולסיבית הובילה אותה לעשות את הדבר שיעורר עליה את כעס הסביבה.

המשחקים בטיפול עודדו את נעמה לפעול באופן הזה: 1,2,3, דג מלוח! רמזור או משחק הפסלים, בעזרתם התאמנה על שליטה עצמית אותה היא רכשה בהדרגה ובהצלחה מרובה. בהסתמך על יכולת ההבנה הגבוהה של נעמה, נעשה שימוש בכרטיסיות שהייתה שותפה בהכנתם. כרטיסיות אלו הזכירו לנעמה את האפשרויות העומדות ברשותה כאשר היא מרגישה "שבא לה לעשות משהו" והן עזרו לה לבחור בפעילות תואמת ומווסתת.

מה עזר לנעמה?

ההבנה של ההורים לצורך של נעמה בתנועה.

רכישת אסטרטגיות של שליטה עצמית בעזרת משחקים.

הרחבת האפשרויות לפעולה ומעבר מפעילות לא תכליתית כמו ריצה במרחב לפעולות מהנות ומאתגרות שנערכות בתוך מסגרת ברורה ומווסתת.

פשוט לגדול ריפוי בעיסוק לתינוקות, פעוטות וילדים | יעל 054-7878478 | תמר 054-5620896 | רחוב הירדן 17 עין ורד

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now