תת תגובתיות
דוגמה מהחיים
הוריו של עידו פנו לטיפול בעקבות המלצתה של הגננת בגן טרום-חובה. הגננת הבחינה בקשיים בתחום המוטוריקה העדינה, באי שקט בזמן המפגשים שהתבטא בעיקר בנענוע הראש קדימה ואחורה ונפנוף ידיים וכן ברגישות יתר לריחות.
בתהליך האבחון ניתן היה להתרשם כי לעידו רישום חושי מופחת. המשמעות התפקודית של מצב זה היא, שעידו זקוק לגירויים חזקים מהסביבה כדי להרגיש את גופו וכי המסרים החושיים להם הוא זקוק צריכים להיות באינטנסיביות גבוהה כדי שיפעילו אותו.
במפגשים הראשונים עידו העדיף לשבת ליד השולחן וכן לחזור על דברים מוכרים. עידו התקשה לעלות רעיונות ולתכנן את פעולותיו ולעתים קרובות הראה חסר אונים כשלא ידע מה לעשות. בבחינה לעומק נראה שמתקשה להוציא לפועל פעולות בסיסיות בצורה קולחת למשל, איך לקום מהשולחן? רצף הפעולות של להזיז את הכיסא אחורה, להפנות רגליים הצידה ולהתרומם - לא היה לו מובן מאליו.
דווקא התנועה הסיבובית על הנדנדה, שממנה חשש כל-כך בתחילה, הייתה האמצעי הראשון שחולל את השינוי. לאחר שהתרגל ולמד ליהנות מהתחושה שתנועה ייחודית זו יכולה לספק, לא היה ספק שהפעילות מעלה את רמת העוררות של עידו. לאחר "מנה" של גירוי תואם, השתפרה יכולתו לעלות רעיונות שונים ומגוונים, לפעול באופן מתואם וכן לתזמן את תגובותיו כך שיצליח במשימות מאתגרות יותר ויותר.
מה עזר לעידו?
ההבנה כי הרישום הנמוך של התחושות השונות משאיר אותו פאסיבי. הוא אינו יוזם התנסויות של תנועה במרחב ולכן גופו אינו יודע להגיב למצבים שונים. חוסר התנסות זו מוביל לחשש מכל מצב של איום לאיבוד שיווי המשקל ומובילה להימנעות מתנועה שדווקא חשובה ביותר לרכישת מיומנויות התכנון.
העלאת רמות העוררות לפני פעילויות שונות בעזרת תנועה הביאה את עידו להתנסות מאורגנת, יעילה ומווסתת יותר כזאת שעוזרת בבניית סכימת גוף וברכישת ביטחון בגופו ובמרחב. כל אלה תרמו ליכולת התכנון ואפשרו רכישת מיומנויות תפקודיות גבוהות יותר.
תמצית
ילדים עם תת תגובתיות יגיבו באופן איטי, מופחת או לא יגיבו כלל למידע חושי הדורש תגובה. לוקח להם זמן ארוך יותר להגיב ו/או דרושה להם מנה אינטנסיבית יותר או ארוכה יותר עד שהמסר התחושתי יגרום להם להגיב ולעבור לפעולה. סף כאב גבוה הוא סימן אחד למצב זה בו ילדים נפגעים ואינם מרגישים זאת. ילדים עם תת תגובתיות נתקלים או חובטים בדברים ומבחינים לאט מדי בדברים קרים או חמים. ילדים אלו מעדיפים לרוב לשחק לבד או לא לשחק בכלל. אם יתנו להם לבחור, הם יעדיפו להישאר בבית. לעתים רחוקות הם יתלוננו שמשעמם להם והם רוצים להיפגש עם חבר. כאשר אחרים מזמינים אותם למשחק לעתים קרובות הם יגיבו באדישות ולפעמים אפילו יתקשו להבחין שמשהו מנסה להשיג את תשומת לבם. לרוב אלו ילדים שקטים ומרוצים בחלקם ולכן קל לראות בהם "תינוקות טובים" ושקטים מטבעם. הבעיות יתחילו לעלות על פני השטח לקראת הגמילה ובצפייה שיתחילו לקשור קשרים חברתיים באופן עצמאי.
סימנים לקשיים של תת-תגובתיות
אינם בוכים כאשר נפגעים באופן רציני ואינם שמים לב לפצעים קלים
נראה שלא שמים לב כאשר משהו נוגע בהם
לא נהנים לנסות פעילויות פיזיות חדשות ויוזמים זאת לעתים רחוקות בלבד
לרוב מעדיפים פעולות בישיבה מאשר משחקים תנועתיים
לומדים לאט להתלבש בעצמם ואינם מגלים מוטיבציה לעשות זאת
לרוב נראה שאינם מודעים למה שקורה סביבם, לא שומעים שקוראים בשמם
לרוב נראה שאינם מודעים לתחושות כמו רעב, קור או חום
מתקשים ללמוד להיות מודעים לצורך ללכת לשירותים
מתקשים להפעיל את הידיים בלי להסתכל על פעולתם
לא מבחינים בריח מגעיל
לא מבחינים בלכלוך על הפנים אחרי ארוחה
התנהגויות אופייניות
פאסיביים, שקטים, נשארים בצד
מתקשים להשתלב בשיחה או בפעילות חברתית אחרת
הולכים לאיבוד בקלות בעולם דמיוני משלהם
אדישים ומותשים בקלות
מאוד איטיים במילוי הוראות או בהשלמת משימות
לא מראים דחף פנימי להשתלב בעולם סביבם, לא מתעניינים בחקירה של צעצועים וחפצים